נשים, נשים

​

 

אנחנו, הנשים, מופלאות ומורכבות. החיבור שלנו בין הגוף לנפש חזק כל כך, שהרבה 

ממה שאנחנו חוות בלב ובנפש מתבטא דרך הגוף.

כך, למשל, לאחר חודש קשה נפשית או עמוס בתוכֶן, המחזור החודשי שלנו קשה או עמוס יותר.

​

תהליך המחזור החודשי הוא מרתק. בכל חודש נבנית בתוכנו שכבה עבה של רירית הרחם.

השכבה הרירית צוברת בתוכה זיכרון תאי רב, והופכת למעשה ל"ספרייה מהלכת" של כל מה

שעבר עלינו. אלו לא תאים רגילים חדשים נבנים שם, אלא תאים עם אנרגיה וכח פוטנציאלי רב, 

הרי הם אמורים להזין עובר וליצור את נס החיים. אם שכבת הרירית ברחם לא נוצלה, הגוף

בוחר לקלף את השכבות ולהתחיל מחדש. וכך, כל פעם מחדש, אנחנו מקלפות את הזיכרון

התאי שצברנו באותו חודש ומפנות מקום לגופנו לתעד זכרונות חדשים.

​

כשעבר עלינו חודש קשה ועמוס, שכבת רירית הרחם נטענת בחומר רב, דחוס, טראומתי וקשה להכלה. מסיבה זאת, קילוף השכבה יהיה קשה יותר, והווסת תהיה אולי כקשה יותר. זה טבעי ונורמלי, גם בטבע ישנם חודשים בהם מזג האוויר "קשה" יותר, וישנם חודשים חרישיים יותר. אם נוכל למצוא את הפנאי, להתכנס פנימה ולקלף את השכבות בצורה חומלת ואוהבת, נאפשר לזכרונות לצוף על מנת לשחרר, הווסת תהפוך ממעיקה ומטרידה לכלי עבודה מדהים ועוצמתי. 

גוף האישה מדבר כדרך הטבע ובדרך האדמה. כדרך האדמה, זאת ההזדמנות שלנו לפתוח דף חדש. 

 

הקשרי גוף-נפש נפוצים אצל נשים - 

 

שחלות פוליציסטיות:

ציסטות בשחלות לעיתים מסמלות את החזון, היצירתיות ורעיונות שאנחנו חוששות להוציא החוצה. לידה של רעיון אחד נדחית, אך רעיון נוסף ועוד אחד אחריו מתחילים להצטבר. כשהגוף מייצר שחלות פוליציסטיות, הוא מדבר אלייך. זה האות לתת דרור לרעיונותייך, לחזונך, לרצונותייך, גם אם את מפחדת. התנסי ביצירה, ציור, שירה, כל דבר שיוציא את הקול הפנימי שלך החוצה ואת המתנה שלך אל העולם.

​

דלקות חוזרות/פטריה ואגינלית/קנדידה:

שאלי את עצמך: מהו הדבר שאותו אני לא אומרת? מה בתוכי מפחד לצאת החוצה ולהתבטא דרך פי? כשאנו משתיקות את מה שאנחנו רוצות לומר דרך הפה, השפתיים התחתונות מדברות בשבילנו. הודי לשפתיים התחתונות, ואחר כך אמרי את מה שאת צריכה לבטא דרך שפתייך העליונות.

ועוד תרופה של סבתא: מרחי יוגורט טבעי (לא מומתק) על האזור, או טפטפי טיפה יחידה של שמן אתרי עץ התה על התחתונים/התחתונית. ההקלה היא בדרך כלל מיידית. אבל - אם לא תלמדי להביע את עצמך, הגרד יחזור, לכן יש צורך לחזק את יכולת ההבעה האותנטית שלך.

 

בעיות בדרכי העיכול (IBS ודומותיה):

מערכת העיכול היא המוח הלא-מודע שלנו. כשאנחנו לא מסוגלות לעכל את שמתרחש במצירות שלנו במודע, מערכת העיכול תעשה זאת בשבילנו. זו הסיבה שכאשר אנחנו חרדות או לחוצות אנחנו נוטות לשלשולים והקאות. וירוס ההרפס מתפרץ בזמני חרדה ולחץ, סביב השפתיים בנקודות שעל מסלול מרידיאן הקיבה. כאשר את מזהה רגע שבו מערכת העיכול משתוללת פתאום, עיצרי ושאלי את מערכת העיכול שלך: עם מה אני לא מסוגלת להתמודד במודע, ולכן מערכת העיכול עושה זאת בשבילי? חכי לתשובה שתתבהר בראשך. כשזו תופיע, הודי למערכת העיכול שלך והצהירי בקול רם: תודה, כעת אני מסוגלת לעכל את הנושא בצורה מודעת. מנסיון, במקרים רבים, בעיות העיכול יפסקו ברגע.

​

קשיי פריון וכניסה להריון:

נכון זה לא פשוט להודות בזה, אבל - האם, עמוק בפנים, את מפחדת מבואו של ילדך לעולם? אולי את מפחדת מפגיעה בעצמאותך? או מפגיעה באוטונומיה של הגוף? ואולי את מפחדת להיווכח שאת כמו אמא שלך? או שאולי, עמוק בפנים, את חווה את העולם כמקום מסוכן מדי בשביל הילד שעוד לא נולד? גם אם אינך מודעת לפחדים ומנסה להדחיק אותם, גופך חכם מספיק והוא לא יאפשר לך להרות עד שתטפלי בהם. הגוף מנסה לגונן עלייך ועל התינוק שעוד לא נולד, כדי שבעתיד לא יגרם נזק נפשי או פיזי לך ולילדך. הבעיה צפה במלוא עוצמתה כשהמודע שלך רוצה ילד, ואילו תת- המודע אומר "לא!". נוצרת סתירה פנימית חריפנ, שגוררת איתה תחושות אשמה, כישלון, ביקורתיות ושנאה עצמית. כיצד תיחלצי מהמערבולת? 

דבר ראשון: עיצרי. לפני הכל, אהבי את עצמך, קבלי את כל הקולות הפנימיים שעולים בתוככך ואהבי אותם. דבר שני: מומלץ לראות כיצד תוכלי, בעצמך או בעזרת טיפול, ליישב את המצוקה ולהביא לשלום פנימי.

 

אנדומטריוזיס:

זוהי תופעה נפוצה ביותר שמימדיה מזוהים על ידי גניקולוגיים רק בשנים האחרונות. מדובר בתאים ממקור אנדומטריאלי (תאי הרחם) שנודדים לאיברים ורקמות סמוכות, כגון השחלה, החצוצרות, אף חלל הבטן ורקמות נוספות. הסיבה לכך, לפחות מנקודת מבט רפואית, אינה ברורה. הנושא נהפך ל"אופנתי" בקרב הקהילה הרפואית בשנים האחרונות עד כדי כך, שיש להיזהר מאבחנת יתר ולהלביש לבעיות גניקולוגיות בלתי מוסברות את הכותרת "אנדומטריוזיס". 

כאשר אישה מרגישה מדוכאת בסביבה החברתית, הזוגית, או המשפחתית שלה, וקשה לה להביא את עצמה לידי ביטוי, תאי האנדומטריום, שבדרך כלל אחראיים על תחום ההכלה הרגשית, מוצפים. הם מתפרצים מעבר לגבולות הנורמה ומציפים גם אותה, פיזית ורגשית. זה הזמן לבדוק ממה את לא מרוצה בחייך, ולראות כיצד תוכלי לפעול על מנת לשנות זאת. מה את מקריבה בחייך? שימי לב, שכן את משלמת על כך מחיר כבד. כיצד תוכלי לפעול לשנות זאת? כן, דרוש לזה אומץ, אך ברגע שתוכלי לתת דרור לתחושותייך, תחושי תחושת הקלה והעצמה אדירות.

 

דימומים חוזרים שלא במהלך המחזור הרגיל:

שאלי את עצמך - על מה מתאבל גופך, הרחם שלך? על מה את בוכה? איזה תוכן אנרגטי אינך מסכימה לשחרר, ולכן הוא זולג בדרכים אחרות?

הגוף, בחכמתו, פועל כנהר גדול: היכן שיש פירצה, הוא יזלוג וינקז את התוכן העודף על מנת שלא לצבור יותר מידי ולנסות להחזיר את עצמו לאיזון.

​

השמנת יתר:

השמנת יתר מתרחשת בדרך כלל כשגופך מבקש להסתיר או להסוות את עצמו. כך הוא פועל כדי לייצר מגננה מפני מה שמפחיד אותך בעולם, כדי ליצור רתיעה, דחייה וריחוק. כשלא מתקרבים אלי, אי אפשר יהיה לגעת ולפגוע בי. כשאני יוצרת ריפוד סביבי, העולם מסוכן פחות. פעמים רבות, נשים שחוו פגיעה מינית בילדותן פיתחו לאחר מכן דפוס התנהגות הכולל השמנת יתר, והסיבות לכך כל כך מובנות. ואכן, רוב ה"ריפוד" מצטבר באזורים הכי כואבים שלנו, שנפגעו בצורה קשה כל כך - האגן, הירכיים והבטן. התמודדות עם פגיעה מינית דורשת עזרה, לכן מומלץ לגשת לקבלת טיפול וייעוץ, ממטפל/ת בעלת חמלה רבה ונסיון טיפולי המתמחה בנושאים הללו.

סיבה אפשרית נוספת להשמנת יתר היא רצונו של הגוף לצבור עוד ועוד, מתוך פחד שלך שאף פעם לא יהיה מספיק. האם האבחנות האלה מדברות אלייך? בדקי אותן.

​

התמכרויות:

התמכרויות הן בדרך כלל נושא מורכב הנובע מכמה רבדים. כדי לפתור אותן נדרש טיפול כוללני המתייחס גם להתמכרות לחומר הפיזי וגם להתמכרות הרגשית. מבחינה רגשית, הגוף יוצר את ההתמכרות כדי לאותת לך על "חור" פנימי או אנרגטי. יש רצון למלא את החור כדי להגיע לסיפוק או כדי לזכות בשקט רגעי. אבל החור מתמלא רק לרגעים ספורים. יש לכך שתי סיבות: ראשית, מכיוון שההתמכרות אינה הפיתרון האמיתי שהגוף מחפש. שנית, בעקבות תחושת האשמה הגוררת איתה חוסר אהבה עצמית, והחור רק גדל וגדל. בהתמכרות לא מטפלים לבד. דרושה לכך תמיכה רבה והרבה אהבה והבנה מהמטפל/ת שלך, לכן גשי לקבל טיפול וייעוץ.