השתגעת לגמרי או שאת צריכה לקבל?

 
ב-1980 החליטה אישה אנגליה בת 36 לסיים רומן מתמשך בדרך האלימה ביותר: היא דרסה את אהובה למוות. האשה הועמדה לדין, וטענה בבית המשפט כי בזמן הדריסה סבלה מסימפטומים של תסמונת קדם וסתית (PMS) שהגבילה את אחריותה למעשה. בית המשפט קיבל את הטענה, ועל האשה נגזר העונש הקל ביותר: שלילת רישיון הנהיגה למשך שנה.
במקרה אחר, גם הוא התרחש באנגליה באותה שנה, נעצרה אישה לאחר שאיימה בסכין על שוטר. גם כאן קיבל בית המשפט את הטענה שהאשה סבלה מ-PMS והקל בעונשה.
 
כמה שנים מאוחר יותר, ב1998, נערך מחקר ספרדי שמצא כי 65% מתוך 113 נשים שניסו להתאבד עשו זאת בתקופה הקדם והתוך וסתית. מחקר המשך מצא תוצאות דומות אך מבהילות אף יותר: 75% מנסיונות ההתאבדות של הנחקרות בוצעו בתקופה הקדם והתוך וסתית.
מקרים אלה ואחרים חידדו את הדיון על תסמונת PMS והשלכותיה. בשנת 2000 כבר הוגדרה תסמונת ה-PMS כהפרעה פסיכיאטרית במדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי השנתי, ה- DSM.
מה קורה כאן? האם אנחנו "משתגעות" כל חודש? האם הנשים הללו באמת לא יכלו לקבל אחריות על מעשיהן, או שנעשה כאן שימוש ציני בסימפטומים טבעיים ונורמליים המשפיעים על גופינו?
באופן רשמי, בין 30% ל-40% מהנשים סובלות מ-PMS בצורה חמורה. כמו כן, 57% מקבוצת נשים שנחקרו דיווחו על כאבים והתכווצויות בזמן הדימום עצמו. 27% דיווחו על שינויים במצבי רוח ורגישות, 24% דיווחו על מתח ו-22% על תחושת דיכאון.
מחקרים רבים נעשו בנושא השפעת המחזור החודשי על מצבי הרוח ותחושותינו הפיזיות, ובכל זאת לא הצליחה הקהילה המדעית להגיע למסקנה חותכת לגבי הסיבות להיווצרות תופעות אלה. אפשר לחלק את התיאוריות המדעיות השונות לכמה גישות:
הגישה הרפואית: רגישות הורמונאלית
ההגדרה הרפואית הרשמית ל-PMS נוסחה ב-1931. רשימת הסימפטומים הארוכה, שמפרטת לא פחות מ-150 סימפטומים שונים, כוללת תחושת נפיחות בבטן, רגישות בשדיים, שינויי תיאבון, הפרעות שינה, אי נוחות, אקנה, כאבי ראש ומיגרנות, שינויים במצבי הרוח, דיכאון, ועוד.
אסכולה אחת ברפואה תופשת את ה-PMS כרגישות לשינוי בהורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון, שני ההורמונים המרכזיים האחראיים על מערכת הרבייה והמין שלנו. בשבועיים הראשונים של המחזור החודשי, לאחר הדימום ועד הביוץ, שולט האסטרוגן. לאחר הביוץ שולט הפרוגסטרון, ורמותיו פוחתות כמה ימים לפני הופעת הדימום החודשי, הווסת.
רופאים וגניקולוגים טוענים שהירידה בכמות הפרוגסטרון לפני הדימום היא האחראית לסימפטומים שנשים חוות כ-PMS.
ד"ר קתרינה דלטון, מהמומחיות הראשונות לטיפול ב-PMS, טיפלה בפציינטיות שסבלו מהתסמונת בפרוגסטרון טבעי וגילתה שיש הקלה בסימפטומים.
דלטון אמנם סייעה לנשים רבות, אך הטיפול ההורמונלי לא מצליח לענות על השאלה מדוע יש נשים שסובלות מהחרפה של הסימפטומים שבוע עד 10 ימים לפני הדימום, כשהפרוגסטרון עדיין לא ירד ברמתו.
ומדוע נשים מסוימות סובלות יותר ונשים אחרות לא סובלות כלל? אסכולה נוספת מתבססת על ההנחה שקיימת אצל נשים מסוימות רגישות יתר, תגובה מוגברת של מערכת החיסון להורמוני המין. ההנחה מקשרת את העובדה שתופעות רבות הן בעלות סיכון מוגבר להתפרץ לקראת הווסת, כמו רגישות יתר לאלרגיות, תגובה אלרגית להתקן תוך רחמי או התפרצות מחלות כמו זאבת או אטופיק דרמטיטיס בזמנים אלו בחודש. ואכן, מחקרים מסוימים מצאו שטיפול אנטי-אלרגי הקל על תופעות PMS. הרופאים ניסו לטפל ברגישות היתר בשיטה של אימונותרפיה - חשיפה הולכת ועולה להורמוני המין על מנת להרגיל ולאמן מחדש את מערכת החיסון, עם תוצאות מבטיחות ביותר. דוגמה נהדרת לכך ניתן למצוא כאן.
הגישה הפסיכיאטרית: תופעה פסיכוסומאטית
לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, תסמונת ה-PMDD נחשבת לצורה החריפה של PMS ומתרחשת ב-2-9% מהנשים. הסימפטום המשמעותי של התסמונת הוא דיכאון, וצורת הטיפול המקובלת היא מתן תרופות נוגדות דיכאון.
החוקרת קרול טארוויס כתבה ב-1992:"השינויים המגיעים עם המחזור החודשי הם 'אמיתיים', מורגשים פיזית ומספקים דלק לשינויים במצב הרוח והרגשות. אך התוכן של אותם מצבי רוח ומחשבות תלוי פעמים רבות בגישתה של האישה, הציפיות שלה, הסיטואציה, ההיסטוריה האישית שלה". במילים אחרות: התופעה היא פסיכוסומאטית, ומתרחשת בגלל תחושות הנפש שמשפיעות על הגוף.
ישנה בעיותיות עם המינוח "פסיכוסומאטי", ומעלה פעמים רבות בעיני האישה הסובלת הרגשה של האשמה, כאילו הסאבטקסט של התפישה הפסיכוסומטית אומר: אם לא היית משוגעת אולי היית מרגישה טוב.
הגישה ההוליסטית: אולי המשוגעות הן לא אנחנו?
קולות מסוימים בקהילה הנשית הטבעית טוענים שהתסמונות הקדם והתוך וסתית מתרחשות מכיוון שלמדנו לשנוא את גופנו, בפרט את האזורים שקשורים באופן ישיר למיניות שלנו. דורות על פני דורות למדו לפחד מנשים ומהדימום החודשי.
האנציקלופדיה "תולדות הטבע" של פליני, חוקר טבע שפעל בשנות ה-70 לספירה, קובעת שמגע או מראה של אישה מדממת עלול היה לגרום לדברים משונים מאוד: הדבורים יברחו מהכוורת, כביסה בהרתחה תהפוך שחורה, להבי סכין יקהו, כלי פח יחלידו, נקבות בקר הרות יפילו את עוברן. והיד עוד נטויה. 
חוק הינדי עתיק מצווה על בידוד האישה המדממת למשך 3 ימים. בימים אלו אסור לה להסתכל על אדם אחר, גם לא על ילדיה. רק ביום הרביעי מותר לה להתרחץ. גם הקוראן והתנ"ך לא משבחים את יכולותיה הנפלאות של האישה בזמן הווסת.
אבל לא צריך לחזור אחורה בהיסטוריה. גם אמהותינו יכולות לספר לנו שהסלנג הנפוץ בזמנו ל"קיבלתי מחזור" היה "התחרבנתי".
אם במשך דורות על פני דורות באנושות התגבשה תפישה שהמחזור שלנו הוא קללה מטילת אימה הגורמת לדברים מחרידים, פלא שפיתחנו תחושת גועל נוכח הדם הווסתי? פלא ששבוע לפני בואו, מתעוררים בגופנו תסמינים בעקבות חששות בלתי מודעים מהדם? פלא שמערכת החיסון שלנו תוקפת את הגוף ואת ההורמונים שלנו? כיצד מלכתחילה אמורה להיווצר מערכת יחסים תקינה עם הגוף שלנו, אחרי שקיבל מסרים כה קשים? אולי זוהי הזעקה הקולקיטיבית הנשית שעולה ממעמקי גופנו בכל חודש.
כיצד מחזקים את הדימוי העצמי הנשי?
נשים עמן שוחחתי, במסגרת ספר שאני עורכת, מספרות על חוויות יפות הקשורות למחזור החודשי. חלקן רואות בו פתח אנרגטי חזק מאוד והזדמנות לשחרר ולקלף את כל שכבות התאים מהרחם שגדלו וצברו זיכרון תאי במהלך החודש. הן מדווחות על תחושה חזקה של הקלה, שחרור, התנקות והזדככות, ותחושה של זרמים נעימים לאורך הגוף.
תחושות אלה הן כנראה הסיבה שתרבויות קדומות חגגו את קבלת המחזור הראשון אצל הנערה, וראו לנכון לציין את קבלת המאורע כמסמל את הפיכתה לחכמה ועוצמתית.
בנייה של דרך מתקנת, כזו שתיצור חיבור לגוף ותטפח דימוי עצמי תקין, יכולה למנוע היטמעות של מסרים המביאים לשנאה וגועל עצמי. בעולם ובישראל מתקיימות סדנאות העצמה רבות לנשים, והן מסייעות למשתתפות להתחבר לעוצמה הפנימית שלהן וליצור דימוי גוף תקין, במיוחד בזמן המחזור.
 
פעולות פשוטות שיעזרו להתמודד עם כאבי המחזור: בחירת סוג התחתון (צמוד/רופף), סוג אמצעי ההיגיינה, חימום ונענוע אל האיזור הכואב, צמחי מרפא מדויקים, והרבה הקשבה ואהבה לגוף. חשוב שתעצרי ותקשיבי לכאב, ונסי להבין מה הוא צריך על מנת לעזור להקל עליו. מה הוא רוצה להגיד לך?
בדקי עם עצמך אילו מן הגישות - הרפואית, הפסיכיאטרית או ההוליסטית, מתאימה עבורך. הגישה המומלצת עבורך היא זו שעוזרת לפתח הקלה, אהבה וחמלה עם הגוף, שיוצרת תקשורת אחרת ומפרה עם גופה.
                                                                                                                                     
  ביביליוגרפיה
1.Apodaca L (1984-1985) Criminal Law: Premenstrual syndrome in the courts? HeinOnline 24 Washburn L.J., pp. 54-772.
2. Farage MA, Osborn TW (2008) Cognitive, sensory, and emotional changes associated with the menstrual cycle: a review. Arch GynecolObstet 278, pp. 299-3073.
3. Itsekson AM, Soriano D, Zolti M, Seidman DS, Carp HJ (2013). Intradermal sex hormone desensitization for relief of premenstrual symptoms may improve the obstetric outcome of women with recurrent pregnancy loss. Gynecol Endocrinol 29(2) pp 169-172.
4. Offman A, Kleinplatz PJ (2004) Does PMDD belong in the DSM? Challenging the medicalization of women’s bodies. The Canadian Journal of Human Sexuality, 13(1), pp. 17-274.
5. Paige KE (1973) Women learn to sing the menstrual blues. Psychology Today, pp. 41-46