על נשימה

 
אחת התלונות המרכזיות שאני נתקלת בהן שוב ושוב בטיפולים היא תלונה על בעיות נשימה. ולא כשמדובר
בבעיה רפואית, אלא באנשים החשים שהאוויר לא נכנס, שמשהו "תקוע" שם בפנים ומונע את זרימתו התקינה. 
ראשית, טוב לדעת שאנחנו לא לבד. שזו תלונה נפוצה ביותר. ובכל זאת נותר לשאול למה. הרי לא מדובר
בבעיה גופנית אורגנית. אין פקטור פיזי ש"תוקע" את הנשימה. 
הרי זה ברור שהלחץ, המתח, המועקה, החרדה הקיומית התמידית שמזמזמת ברקע. זה לא יאומן כמה אני
שומעת זאת שוב ושוב. 
איפה בחיינו נוצר הדפוס שקובע שאסור לנו לנשום כשאנחנו לחוצים, חרדים, מתוחים?
למה "אסור" לנו להיאנח? כמו פיהוק, זו תגובה מיכנית של הגוף כשהוא צריך אוורור יסודי של הריאות.
זה לא "קלפטע" מצידכם. כל בעלי החיים עושים זאת!
מתי קיבלנו את המסר שאסור לנו לתפוס את החלל הראוי לנו בפלנטה הזאת, ולדרוש לעצמנו את כל כמות
האוויר שדרושה לנו לקחת נשימה מלאה, גם –ובמיוחד - ברגע שקשה לנו? 
בפעם הבאה שאתם מרגישים שהנשימה נתקעת, עצרו הכל - כן, זה מותר לכם - ובידקו:
מה קרה עכשיו? למה הפסקתי לנשום? איזו מחשבה עברה בראשי? אל תמשיכו הלאה לחוסר הנשימה הבא,
בררו מה הוא המקור. 
אם תעצרו רגע ותשאלו מה הנשימה מאותת לכם, תצליחו להכניס מודעות לתקיעות המובנית, הכמעט
אינסטינקטיבית שבאה עם הלחץ או החרדה. ואולי אז גם תצליחו לפרגן לעצמכם את מלוא הנשימה שהיקום מעניק לכם בשמחה, דווקא אז, דווקא ברגעים הקשים או המלחיצים. השאיפה הברוכה, מלאת החמצן, שמזינה את הרקמות והשרירים, מכניסה חיות ואנרגיה 
ומאפשרת לנו להתמודד ביתר קלות עם דברים. והנשיפה המטהרת, המשחררת, המרפה ומנקזת החוצה את כל מה שאנחנו לא צריכים יותר.
הההההה. אפשר לנשום. מומלץ. יותר מכך: אי אפשר לא לנשום, אז קחו נשימה טובה, והיאנחו עמוקות, מתי שבא לכם, ובמיוחד כשקשה או מלחיץ.