רפואה פסיכוסומטית בנשים

 
במהלך התואר הראשון, בשנת 2004, נחשפתי ל"שיטת המודעות לפוריות", וגיליתי
בהשתאות את נפלאות הגוף הנשי ועוצמתו. 
המחזור הנשי היה בעיני מרתק. גם ברמה הפיזיולוגית, וגם בהשלכות שיש לו
על המצב הרגשי שלנו, הסימבוליות שבו.
הרגשתי וחוויתי הקלה וריפוי כה גדולים בהעלאת המודעות לזה, בהתייחסות
בגובה העיניים ל"פיל שבחדר" מבלי להתבייש, שהתחלתי להעביר סדנאות
לנערות בנושא. באותן שנים כבר עבדתי בחינוך הבלתי פורמלי, בעיקר בתחום
החינוך הסביבתי, כך שהייתי רגילה לעבוד עם בני נוער והמעבר היה טבעי עבורי. 
רציתי לדבר עם בנות על גופן המשתנה, לספק גם להן תמיכה ואוזן קשבת.
לאט לאט עברתי לדבר על כך גם עם אימהות הנערות האלו, וליצור שיח משותף.
ועם הזמן התחלתי להתמקד יותר ויותר בנשים בוגרות.
אין כיף יותר מלדבר עם נשים על המחזור שלנו. לספק מרחב בטוח שבו כולנו
יכולות להרפות לרגע ופשוט לדבר על זה. לחלוק. לדבר על המכאובים. לתת
לנושא סוף סוף את הכבוד הראוי ולשתף בחוויות שלנו.
כי למחזור החודשי שלנו יש הרבה השפעות והשלכות עלינו לאורך השנים, וההתמודדות איתו לא פשוטה. הנושא מלווה אותנו בגלים אינסופיים לאורך כל ימי חיינו. 
החשש מלקבל את הווסת בתור ילדה לקראת גיל ההתבגרות. הכאב הפיזי, התסכול, הבלבול ותחושת הגועל בתור מתבגרת.
השילוב המובך של הגוף ומחזוריותו בתוך מערכת יחסים מול גבר שלא נע בגלים כמונו ולא מבין את דקויות הגלים ההורמונלים המשתנים. 
הניסיון העיקש לשלוט במחזוריות הגוף על מנת להימנע מהריון, הנטל העצום הזה שמוטל בעיקר על כתפיי האישה.
ההתמודדות, אחר כך, עם התממשות האפשרית של כל החששות והפחדים הכי גדולים שלנו, לאחר חודש/ים של ניסיונות כניסה להריון שאולי לא צולחים. ההתמודדות עם ההריון עצמו, ההורמונים, הלידה, ההורמונים, גידול הפעוט/ה, קבלת המחזור המחודשת... ולבסוף, להיפרד מהמחזור לשנו ולומר לו להתראות. 
הניסיון שלנו לנהל את המחזור שלנו על כל הקשריו והשלכותיו, להתנהל בעולם יחד איתו, מהווה תפקיד עצום בחיינו.
וזה עוד לפני שנתנו את היחס הראוי למיניות שלנו, נושא עצום בפני עצמו שגם הוא מתערבב עם המחזור החודשי שלנו. 
לא פעם אנחנו כורעות תחת הנטל, ומה הפלא?
 
מעצם החקירה העצמית של התחום, ותוך כדי גדילת הקליניקה שלי, התחילו להגיע אלי נשים גם לטיפולים אישיים, המתמודדות עם הקשרי המחזור החודשי שלהן בהתאם לשלב בו הן נמצאות בחייהן כרגע. רציתי לספק להן אוזן קשבת, ולעזור גם ברמה הפיזית כמה שניתן. את ההכשרה הביולוגית כבר הייתה לי, הכלים מעולם הטיפול הרפואה המשלימה ו״שיטת המעקב״ גם.
אבל הרגשתי שצריך עוד. שאני רוצה לנסות ולהבין יותר לעומק. איך נשים מרגישות. לנסות ולכמת מה ההשפעה של התחום על הגוף ועל הנפש.
אז בחרתי בלימודי תואר שני בחוג לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, והתמקדתי בהשלכות הרגשיות של טיפולי הפוריות והחשיפה להורמונים. 
בתחילת 2016 סיימתי את התואר, וכעת שאיפותיי הן להמשיך ללימודי דוקטורט ולהתמקד במחלות פסיכוסומטיות בנשים. החזון והרצון שלי הוא לחקור את ההקשרים וההשלכות הרגשיות של מחלת האנדומטריוזיס בחיי האישה. תוך כדי בתוכניותיי להמשיך ולהרחיב את הידע המקצועי שלי בפסיכותרפיה על מנת לספק מענה מקצועי ביותר ככל הניתן למטופלותיי.
 
עם השנים אני רואה שוב ושוב כמה הגוף שלנו מדהים. היכולת הזו של הגוף הנשי לתרגם את הסבל הרגשי לביטוי פיזי היוצר מחלה "פסיכוסומטית״. אולי זה כי אנחנו כל כך מופלאות ומורכבות, ולכן רובד אחד של הגוף פשוט לא יכול להתעלם מהשני. כסיבה ומסובב, אבל בלי יכולת להבין מה הוביל למה, אנחנו מפתחות חולי פיזי ורגשי. שחלות פוליציסטיות, חצוצרות סתומות, התמכרות למתוקים, הידבקויות באיברי הרבייה, כאבי אגן כרוניים, אנדומטריוזיס, כאבי מחזור משתקים, מיגרנות, קנדידה פטריה וגרד, דלקות שתן חוזרות, בעיות פריון...
איי איי איי.
הגוף שלנו זועק מכאבים. 
 
בואי ננסה להקשיב לו ביחד. נעצור, ניתן לתת-המודע שלנו להתבטא. להגיד כל מה שהוא רוצה להגיד. להתאבל על כל מה שהוא צריך להתאבל. לכעוס על כל מה שצריך לכעוס, ביחד. לחזור לשיח של שלום עם הגוף, ולחוש חמלה, הקלה וריפוי.
אם תרצי לפצוח בדרך הזו ולחלוק את הסיפור שלך ביחד איתי - לכבוד הוא לי. אני כאן בשבילך.
באהבה גדולה,
דפנה